כשהתחלנו את הרומן עם בניין כלל לא ידענו שהיה פעם בית ספר לאמנות בדיוק על אותה משבצת והוא נהרס ולכן נשכח (או הושכח?).
הרגע הזה שבו מצאנו במקרה את המאמר של דר. גדעון אפרת ״התחלות ראשונות: תורה ומלאכה״ היה נקודת מפנה דראמטי בעלילה. פתאום לעשייה שלנו יש משמעות אחרת - זה לא רק התחדשות עירונית, אלא באופן כלשהו אנחנו מחזירים לתודעה גם את בית הספר הראשון לאמנות שפעל בין הים לנהר… וזה לא בצלאל!
אז עבור רובנו בית הספר ״תורה ומלאכה״ עדיין לא מוכר, בטח לא כבית הספר המקצועי הראשון בירושלים שלמדו בו פיסול וציור לצד אריגה וברזל. על שמות המנהלים שלו נקראו רחובות (ניסים בכר הוא היותר מוכר, אבל גם רחוב ענתבי על שם אברהם ענתבי) ובין השאר לימדו בו דוד ילין ואליעזר בן יהודה - אבל הנה זה הולך להשתנות:
'תורה ומלאכה' היא תערוכה בעלת מטרה מוצהרת: לשנות את הנרטיב ההגמוני על תחילתה של האמנות הישראלית בירושלים, על ידי הנכחה מחודשת של בית הספר 'תורה ומלאכה'.
התערוכה כוללת 3 עבודות שנוצרו בתוך הבניין עצמו של האמנים ג׳ניה קריס // הדס עפרת // לולה גאינוטדינובה // רועי פביאן
את העבודה של רועי אתם לא תצליחו לפספס - ״גג״ של רועי פביאן היא מודל בקנ״מ 1:1 של הגג של ״תורה ומלאכה״ ועשויה ממאות ענפי במבוקים אדומים התלויים כמובייל מהגג של המרכז המסחרי.
בנוסף לעבודות בתוך הבניין, בגלריה קופסא שחורה הנמצאת ברחבת בניין כלל לכיוון יפו תוצג תערוכה חדשה בשם "הארכיון החסר" יוצג תיעוד מרתק של התוצרים החומריים של אמני תורה ומלאכה. התערוכה אינה מסתפקת רק בצדק היסטורי; היא מציעה כיוון חדש ואופטימי של ראיית האמנות המתפתחת במרכז כלל כהמשך לעשייה האמנותית ההיסטורית שהתקיימה בבית הספר – ובכך נוצר חיבור חדש ופורץ דרך בין מרכז מסחרי לעשייה אמנותית עכשווית, בין ישן וחדש.
